החלטה בתיק רע"פ 4079/10

           לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ג 28660-03-10, כב' השופטים ס' נשיא צ' סגל, מ' דרורי ומ' יועד הכהן), מיום 27.4.2010, בו התקבל ערעור המשיבה על החלטת בית משפט השלום בירושלים (ת"פ 8596/08, כב' השופט א' רון).

           כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו החזקת סכין שהוסלקה בתוך חגורתו, עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה על פי סעיף 186 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

           ביום 9.9.2009 הודה המבקש בעובדות כתב האישום ובית המשפט הורה כי שירות המבחן יכין תסקיר אשר יתייחס לשאלת ההרשעה והעונש. ביום 20.1.2010, ולאחר שהתקבל בענייננו של המבקש תסקיר אשר המליץ להמנע מהרשעתו, קבע בית משפט השלום כי המבקש ביצע את העבירה המיוחסת לו, אך נמנע מהרשעתו בדין. עוד נקבע כי המבקש ירצה 180 שעות שירות לתועלת הציבור.

           המשיבה ערערה על ההחלטה שלא להרשיע את המבקש וכן על קלות העונש לבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 27.4.2010, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבה  והרשיע את המבקש בדין. יחד עם זאת, הותיר בית המשפט המחוזי את העונש שהוטל על המבקש, על כנו.

           מכאן בקשת הערעור שבפני, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כשבחר להרשיעו. לטענת המבקש, המקרה נופל בגדרה של הלכת כתב, ועל כן יש להימנע מהרשעתו. מאחר והמבקש כבר סיים בינתיים לרצות את עונש עבודות השירות שהוטל עליו, מתייחסת בקשתו רק להרשעתו בדין.

           מנגד, מתנגדת המשיבה למתן רשות ערעור.

           לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי אין מקום למתן רשות ערעור ודין הבקשה להידחות.

           הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: חניון חיפה)). בענייננו, חרף טענות המבקש, הרי שבקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה אחרת המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה.

           יתרה מכן, הלכה היא כי טענות הנוגעות לחומרת העונש כשלעצמה - ובהן גם טענה שהיה על בית המשפט להימנע מהרשעה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 5504/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.7.2008); רע"פ 5585/08 אל נבארי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.10.2008); רע"פ 2460/09 לשם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.6.2009)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש, אף לאור נסיבותיו האישיות. "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל" (ראו: ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פ"ד נ(3) 682, 683 (1996)), ואילו "חריג שבחריגים לכלל זה מותיר בידי בית המשפט סמכות להימנע מהרשעה, במקרים יוצאי דופן" (רע"פ 1189/06 בר-לב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.9.2006)). ענייננו של המבקש אינו עומד בתנאים שנקבעו לאי-הרשעה בדין של מי שנמצא כי ביצע עבירה (ראו: ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3) 337 (1997) (להלן: הלכת כתב)), ועובדות המקרה הספציפיות אינן מצדיקות סטיה ממהלך הדין הרגיל בהתאם להלכת כתב, תוך פגיעה בשיקולי הענישה הכלליים. המבקש לא הוכיח כי ייגרם לו נזק קונקרטי חמור ובלתי הפיך כתוצאה מהרשעתו. ונסיבותיו האישיות אף נשקלו בקביעת עונשו. אמת, יתכן וכתוצאה מהרשעה זו תפגע דרכו המקצועית של המבקש, אולם ראוי היה כי ישקול תוצאה זו בטרם מעשה. מנגד, עמד בית משפט זה לא פעם על האינטרס הציבורי שבמיגור התופעה בה צעירים נושאים על גופם כדבר שבשגרה סכינים בפרט ושאר כלי משחית בכלל (רע"פ 2932/08 מרגאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.6.2008); רע"פ 9400/08 מועטי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.11.2008); ע"פ 5928/93 דרס בן ביאדגלין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.7.1994)). סכין זו המוחזקת בהחבא שלא כדין, הנה בבחינת האקדח שתיאר אנטון צ'כוב, הנראה במערכה הראשונה וסופו לירות במערכה השלישית, ועם כך לא ניתן להשלים. לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי כשהתערב בפסק דינו של בית משפט השלום והרשיע את המבקש.

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           ניתנה היום, י"ג באלול התש"ע (23.8.2010).

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: